להיות בקשר עם אנשים שאנחנו אוהבים עולה קצת. לא בכסף , עולה קצת זמן.
כמה דקות פה כמה דקות שם אבל זה לא עולה הרבה. אולי בעצם כן, זה לפעמים עולה הרבה. לפעמים אנחנו מקדישים הרבה זמן ומחשבה לאנשים שאנחנו אוהבים. אבל באהבה כמו באהבה לא מתחשבנים כי תמיד מקבלים יותר.
נכון?
טוב רוב הפעמים, לפחות זאת השאיפה.
להיות בקשר עם אנשים שאנחנו אוהבים פחות עולה קצת יותר. כי לפעמים בא לנו ולפעמים לא. לפעמים אנחנו אוהבים את התגובות שלהם ולפעמים אנחנו לא אוהבים את התגובות שלנו שאנחנו איתם. אז אם אנשים כאלה לפעמים אנחנו בקשר כי אנחנו צריכים.
להיות בקשר עם אנשים שאנחנו לא אוהבים עולה לנו הרבה.
כעס, וחרטה או סתם כי לא נעים. אנשים כאלו לפעמים ממש מעצבנים ולפעמים ממש שונאים.
אבל לנו זה עולה יותר. כי הכעס או הקנאה או החשש שזה מעלה בנו עולה לנו הרבה.
אבל זה בסדר כי אנחנו משלימים עם זה שככה אנחנו מרגישים
וכנראה כך גם הם מרגישים כלפינו אז "מה לעשות" ?!
כלום, אין מה לעשות אבל אולי יש מה להיות?
להיות כן להיות . כלומר להיות עם עצמי ולהבין מה "מפעיל" אצלי את הכעס או את התגובה החזקה הזאת שלא בהכרח אני אוהב . אבל זה שם וזה מפעיל אצלי דברים וגם פועל ומפעיל תגובות אצל מי שאנחנו לא אוהבים וגם תגובות מאנשים אחרים.
זה חלק מאוד חשוב וראשוני ביצירת תקשורת מקרבת או שיחה מגשרת עם מי שכועסים עליו/ה/הם
להבין ולקבל שיש בי תגובה של רגשות שלי שעולות לי הרבה ורק לקבל את זה שזה קורה. ובלי בכלל לנסות לשנות או לעשות עם זה משהו בשלב ראשון. רק להתבונן ולהבין את הסיטואציה. להבין את עצמי.
זה כל כך כל כך חשוב כי כשארצה בשלב הבא לתקשר אם האחר. לדבר עם זה שמעצבן אותי כל כך ו"מפעיל" בי רגשות כל כך קשים, אז אוכל לעשות את זה באמת, כלומר להסביר את עצמי בצורה אוטנטית ולהבין אותו או בכלל להגיע למצב שאני מוכן להקשיב לו. כדי שזה יקרה אני צריך קודם כל להיות פנוי ולהקשיב למה שמתרחש בי. כי אף אחד לא באמת גורם לי להרגיש משהו זה הרי תמיד המחשבות והרגשות שלי וכשאני מודע לרגשות ולמחשבות שלי אני יכול להיות קשוב ונוכח לעצמי . הרגשות שלי הם שלי והמחשבות שלי הם שלי בלבד.
זהו השלב הראשון בתקשורת מקרבת.
עד כדי פתחון לב.
כלומר אני מתחבר לעצמי בכאן ועכשיו עד כדי כך שאני יכול לפתוח את הלב בפני הבן אדם שאני כועס עליו. המטרה היא לסמוך על עצמי מספיק כדי לאפשר הקשבה מלאה לבן אדם השני בכדי להבין מה הוא/היא באמת מרגיש ומה הוא/היא חושבת.
ניצור שיחה כה פתוחה וכה אמיצה שהיא תאפשר לנו להגיע לשלב הבא של תקשורת מקרבת: להבין את הצורך או הצרכים שלא נענו של ושל הצד השני.
על השלבים החשובים האלה שבאים בין השלב הראשון והשלב האחרון אדבר עוד במאמר הבא. עד אז מזמין אותך לחשוב , להרגיש ולהתבונן בעצמך כדי להבין ולהיות נוכח קודם ואז לתקשר בלי לחשוש מהתגובות שתקבל/י כי רק את/ה שולט במחשבות והרגשות שלכם.